שלום לכולם
שלום לכולם. המפגש עם דקלה (אחותה של נטע) והדריאל (בן זוגה) בלה היה רגע משמח. יחד החלטנו לצאת למה שמכונה 'הטרק הקטן' בין ליקיר לתמיסגנג. טרק של 4 ימים עם כמה שעות הליכה בכל יום ושהייה אצל משפחות מקומיות בבתי האירוח הקטנים בכפרים. בליקיר עשינו סטייה כדי לראות את גומפת ליקיר, הידועה בפסל הבודהה בגובה 25 מטר. בכל הכפרים המשפחות חיות חיים פשוטים מאוד. ברוב המקומות יש רק חשמל סולארי והתפריט מבוסס על כל מה שגדל בגינה. היה כיף לעזור למשפחות בבישול, עבודות עץ ואפילו בייביסיטר. בטרק הזה נתקלנו לראשונה במקלחת דלי חמה (לפעמים לא כל כך חמה...). נראה שמשפחתה של נטע החליטה לבקר בהודו באותו זמן, שכן בחזרה בלה פגשנו את אבא של נטע - רמי וחברתו - חגית. המפגש איתם שינה את סגנון הטיול, לא עוד אוטובוסים מקומיים עמוסים, מעכשיו רק ג'יפ פרטי ומדריך תרבותי.
כל המשפחה המאושרת בילתה את היומיים הבאים בעמק נוברה. הדרך לשם ארכה 6 שעות על כביש רע שעבר דרך מעבר הרכב הממונע הגבוה ביותר בעולם - 5600 מטר. האטרקציות העיקריות של העמק, מלבד גומפות נוספות, היו מעיינות חמים ודיונות חול (לא כל כך גדולות כפי שהובטח בספר). לאחר שחזרנו החלטנו לעזוב את אזור לדאק. הצטרפנו שוב לרמי וחגית למסע של 3 ימים למנאלי. לא לקחנו את הדרך המקובלת, נסענו תחילה לאגם צ'ומו-רי-רי שהוא בהחלט אחד הנופים היפים ביותר באזור לדאק. הדרך למנאלי הייתה משובשת אך יפהפייה. עכשיו אנחנו במנאלי - עיירה ירוקה שבה נראה שיש יותר ישראלים מהודים. עד הפעם הבאה…
נטע & יוחאי