התחלה של משהו חדש – לאחר החגים והפסקת האש הרגשנו כולנו צורך לצאת החוצה, לנשום אוויר אחר ולפתוח פרק קטן של התחדשות. דיווחי הפריחה שהחלו להופיע סימנו שגם הטבע נכנס לעונה מיוחדת, כזו שמגיעה דווקא לפני החורף. הסתיו בצפון רמת הגולן הוא זמן קצר ומדויק: כמה שבועות בלבד שבהם הקרקע היבשה מתעוררת לפתע בצבעים עדינים, ומי שמגיע בזמן זוכה לראות מחזה שלא חוזר לאורך השנה.
בחרנו להגיע הפעם בדרך האהובה עליי – מהאוויר. הנתיב - LLHZ - LLIB - LLHZ (כ50 דקות לכל כיוון) ההמראה מהרצליה הייתה חלקה, ובפורום משפחתי כמעט מלא – אני, נטע, עופרי ועיינה – פנינו צפונה. ככל שמתקדמים לאורך קו החוף ואז חוצים מזרחה אל הגליל העליון, הנוף משתנה במהירות: מישור החוף הצפוף מתחלף בשטחים פתוחים, רכסי הרים ועמקים ירוקים יותר. הטיסה לצפון תמיד נותנת פרספקטיבה אחרת על המרחקים בארץ, במיוחד כשמתחילים לראות את עמק החולה נפרש מתחת לכנף.
שדה התעופה מחניים – שער הכניסה האווירי לגליל ולגולן
הנחיתה הייתה ב־שדה התעופה מחניים (LLIB), הממוקם מדרום לראש פינה ומשמש שנים רבות בסיס חשוב לתעופה כללית בצפון. השדה הוקם במקור בתקופת המנדט הבריטי ובהמשך שימש גם את חיל האוויר, וכיום הוא בעיקר מוקד לפעילות אזרחית טיסות פרטיות ודאיות. אין פעילות מסחרית משמעותית מאז שאין שהרסו את שדה דב.
עבור טייסים קלים מדובר בשדה נוח במיוחד: מסלול אספלט ארוך יחסית המאפשר מרווח ביטחון, גישה ברורה מבחינה ניווטית בזכות עמק החולה הפתוח, ותנאי רוח שבדרך כלל צפויים. עם זאת, הטיסה אליו מחייבת מודעות לטופוגרפיה סביב – רכסי ההרים ממערב וממזרח יוצרים לעיתים זרמי אוויר משתנים, במיוחד בשעות הצהריים. הקרבה לראש פינה הופכת אותו גם לנקודת יציאה מצוינת לטיולים קצרים בגולן ובגליל.
חשוב להכיר את נתיבי ההצטרפות והנהלים של השדה.
לאחר ההתארגנות יצאנו בנסיעה קצרה מזרחה אל צפון רמת הגולן, לעבר רכס בשנית.
רכס בשנית – טבע פראי בקצה הצפון־מזרחי
רכס בשנית נמצא בצפון-מזרח רמת הגולן, סמוך לגבול הסורי, אזור פתוח ופחות מטויל יחסית שמעניק תחושת מרחב ושקט. זהו אזור בזלתי טיפוסי לגולן, המכוסה בחורש אלונים טבעי, שדות געשיים ותלים געשיים עתיקים. הגובה והחשיפה לרוחות יוצרים תנאים ייחודיים, ולכן דווקא כאן מופיעות כמה מפריחות הסתיו המרשימות בארץ.
שתי הכוכבות של העונה הן סתוונית התשבץ והחלמונית הגדולה. סתוונית התשבץ היא פרח עדין בגווני ורוד-סגול עם דוגמה משובצת ייחודית על עלי הכותרת – תופעה נדירה יחסית בעולם הצומח. היא פורחת ללא עלים, ישירות מתוך הקרקע היבשה, מה שמדגיש עוד יותר את תחושת ההתחדשות. לצידה פורחת החלמונית הגדולה, פרח צהוב עז שמופיע לפתע בין הסלעים הכהים. הפריחה שלה מתרחשת לפני הגשמים המשמעותיים, והיא נחשבת לאחד הסימנים הברורים לבוא הסתיו בישראל.
המסלול: מעין ג’וויזה לתל חזקה
את הטיול התחלנו באזור עין ג’וויזה – נקודת התחלה נוחה שממנה יוצא שביל הליכה המטפס בהדרגה לכיוון תל חזקה. המעיין עצמו קטן וצנוע, אך מהווה נקודת ציון נעימה בתוך יער האלונים. ההליכה מתחילה בשביל רחב יחסית, ובהמשך הופכת לעלייה מתונה בין עצי אלון מצוי ואלון תולע, כשמדי פעם נפתחות תצפיות רחבות אל המרחבים שממזרח.
הטיפוס לתל חזקה אינו ארוך במיוחד אך מתגמל. התל הוא הר געש כבוי, ואחת מנקודות התצפית המרשימות בצפון הגולן. ביום בהיר ניתן לראות ממנו את החרמון מצפון, את עמק החולה ממערב ואפילו אזורים מעבר לגבול הסורי ממזרח. לאורך הדרך עצרנו לא מעט – הילדים חיפשו פרחים, אנחנו ניסינו לזהות מסלולים רחוקים, והקצב נשאר רגוע ונעים.
החזרה נעשית באותו ציר, מה שמאפשר לראות את הנוף מזווית שונה ולגלות פרטים שלא שמים לב אליהם בעלייה.
חזרה דרך הנופים הגדולים של הצפון
בדרך חזרה עברנו סמוך לאלוני הבשן וליער האלונים הסמוך – אזור שמעניק תחושת טבע אירופית כמעט, עם עצים צפופים ואור רך שחודר ביניהם. לקראת אחר הצהריים חזרנו למחניים, וכבר מההתנעה היה ברור שהאור המשתנה עומד להעניק לנו טיסה מיוחדת.
ההמראה דרומה חשפה נוף מרהיב: רמת הגולן נפרשת מאחור, והכנרת הופיעה משמאל בגוונים כחולים עמוקים של סוף יום. האור הנמוך של אחר הצהריים מדגיש את קווי המתאר של ההרים והעמקים, ויוצר רגעים שקטים במיוחד בתא הטייס.