האלפים האוסטרים

הפסגה הגבוהה ביותר באוסטריה תחתית: הר שנברג

היום הראשון שלנו הוקדש להר שנברג (Schneeberg), הפסגה הגבוהה ביותר באזור, שמבטיחה חוויה אלפינית אמיתית בגובה של מעל 2,000 מטר. הגענו למרכז העיירה הציורית Puchberg am Schneeberg, משם יוצאת "רכבת הסלמנדרה". מדובר ברכבת שיניים היסטורית ומרשימה, שעובדת בעזרת גלגלי שיניים שמושכים את המסילה ומטפסים בשיפועים תלולים לעבר ההר.

טיפ חשוב מהניסיון שלנו: חשוב מאוד להכיר את לוחות הזמנים של הרכבת ואף להזמין מקום מראש. אנחנו לא עשינו זאת, וגילינו שזה מגביל את גמישות הביקור על ההר. בסופו של דבר, עמדו לרשותנו בדיוק 4 שעות עד הרכבת האחרונה למטה, מה שיצר לו"ז צפוף מעט מאתגר (מזל שכולם בכושר טוב).

הטיפוס ברכבת הוא חוויה בפני עצמה, אבל העצירה בתחנת באומגרטנר (Baumgartner) הייתה הרגע שבו נכנסנו באמת לאווירה האוסטרית. כפי שהובטח לנו, יש שם קיוסק שמוכר את הקינוח המקומי המפורסם – ה-Buchteln. מדובר במעין לחמניות מתוקות, רכות כמו חלה, עם ריבה חמה בפנים. בדיוק מה שצריך לפני שמתחילים ללכת.

כשהגענו למעלה, החלטנו שלא לוותר למרות קוצר הזמן והעפלנו לפסגה הגבוהה ביותר. זה לא היה טיפוס קל, והשיפוע בהחלט מורגש, אבל המאמץ השתלם ברגע שהגענו לתצפית. הנוף היה פשוט מרהיב – פנורמה נפלאה של כל האלפים האוסטרים, וביום בהיר אפשר לראות אפילו את וינה מרחוק. התחושה על הרמה הגבוהה היא של מרחבים אינסופיים, אוויר צלול ושקט שאין לו תחליף.

אחרי הטיפוס המפרך, היינו זקוקים לאנרגיה. בסמוך לפסגה מצאנו בקתת הרים נהדרת (Hütte) שמגישה אוכל אוסטרי מסורתי במיטבו. הזמנו מרק קניידל חם, שפצלה עם גולש ופלפל ממולא. האוכל היה מנחם, עשיר ומדויק, ונתן לנו את כל הכוח שהיינו צריכים כדי להתחיל את הירידה חזרה במורד ההר לעבר הרכבת.

בעקבות המהנדסים: שביל Bahnwanderweg Semmering

ביום הבא שמנו פעמינו לאזור זמרינג (Semmering) למסלול שמשלב טבע עם פלא הנדסי היסטורי. מסילת הרכבת של זמרינג היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, והמסלול בו צעדנו עוקב אחר פיתולי המסילה והגשרים המרהיבים שלה.

מדובר במסלול נהדר ולא קשה מדי, אם כי הוא ארוך למדי – כ-10 קילומטרים. כדי להיות יעילים, החלטנו להתחיל בנסיעת רכבת מ-Breitenstein ל-Semmering (נסיעה קצרה של כ-8 דקות), כדי שלא נצטרך לחכות לרכבת בסוף המסלול כשאנחנו עייפים. תכנון הזמנים כאן היה קריטי, ונעזרנו בלוח הזמנים כדי לעלות על הרכבת של 12:24. סריקה של שלט התחנה לגוגל AI הביאה אותנו לקישור לרכישת כרטיסים מהירה.

תחילת המסלול הייתה מעט מאתגרת מהצפוי בשל עבודות תשתית בחלקו הראשון, נאלצנו לטפס עד למרכז הכפר ומאחר שכבר הייתה שעת צהריים ולא לקחנו איתנו צידה משמעותית, מצאנו את עצמנו מחפשים מקום לאכול. גילינו שבמסלול עצמו אין הרבה אפשרויות, לכן עצרנו במסעדה שהגדירה את עצמה כאוסטרית-איטלקית. הזמנו שניצל XXL, וזו לא היתה הגזמה – זה היה אתגר אמיתי לסיים אותו, אבל הוא היה מצוין.

משם המשכנו בנתיב, כשהנוף משלב הרים ירוקים עם הצצות למפעל ההנדסי המפואר משנות ה-50 של המאה ה-19. קשה להאמין שבזמן ההוא הצליחו לחצוב עשרות גשרים ומנהרות כדי לחבר את האלפים לוינה. השביל עובר בנקודות תצפית מדהימות על הוויאדוקטים (הגשרים הקשתיים), וזה פשוט מהפנט לראות את הרכבות המודרניות חוצות את המבנים העתיקים האלו.

לקראת סוף המסלול הגענו למוזיאון לזכר גגה (Ghega), המהנדס הגאון שפיקד על הפרויקט המורכב הזה, שבו עבדו בשיאו כ-10,000 עובדים. לצערו הגענו אחרי השעה 16:00 והמוזיאון כבר היה סגור, אבל זכינו להפתעה נעימה: בשטח המוזיאון התקיים באותו זמן קונצרט ג'אז של פסנתרן מחונן. עצרנו לזמן קצר להקשיב למוזיקה תחת כיפת השמיים, והצלילים המשיכו ללוות אותנו בראש כמעט עד סוף המסלול.

מסע בזמן בטירת פרנצנסבורג

מאזור האלפים התחלנו בנסיעה לעבר ברטיסלבה. החלטנו לעצור ב Franzensburg - מדובר במקום פשוט מדהים. פארק ענק ובו שבילים רחבים ואגמים שלווים, כשההליכה בו קלה ונעימה מאוד. הפארק עוטף מספר אגמים שבמרכזם צף לו אי שעליו ארמון מתקופת בית הבסבורג. התמזל מזלנו ובדיוק כשהגענו התקיים במקום פסטיבל ימי ביניים אמיתי. האווירה הייתה מחשמלת: תחרויות סוסים, קרבות אבירים, דוכנים צבעוניים והמון אנשים לבושים בבגדים תקופתיים שגרמו לנו להרגיש כאילו נשאבנו כמה מאות שנים אחורה בזמן.

ביקרנו בטירה עצמה, שהיא סיפור מעניין בפני עצמו. למרות שהיא נראית כמו מבצר עתיק, היא מעולם לא שימשה למגורים. היא נבנתה במיוחד כדי לשמש כמוזיאון לתולדות בית הבסבורג. למדנו שם המון על קשרי הנישואים והבריתות הכלכליות שביצרו את מעמדה של השושלת, ובעיקר על תפקידן המכריע של הקיסרית מריה תרזה בניהול האימפריה. אחרי הסיור המרתק, הרשינו לעצמנו נמנום משובח על שפת האגם וקינחנו בקפה באווירה ימי ביניימית לפני שהמשכנו בנסיעה לברטיסלבה.

סיכום ביניים וטיפים למטיילים

השילוב בין הרי שנברג לזמרינג סיפק לנו את כל מה שחיפשנו: מרחבים אלפיניים, היסטוריה מרתקת ואוכל מקומי משביע. זהו אזור שמרגיש רחוק מאוד מההמולה של וינה, למרות שהוא נמצא במרחק נסיעה קצר יחסית.

כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון: 1. לבוש: גם אם למטה בעמק נעים, בפסגת השנברג הטמפרטורות צונחות והרוחות חזקות. אל תוותרו על שכבה חמה נוספת. 2. הזמנת כרטיסים: לרכבת הסלמנדרה, הזמנה מראש היא לא המלצה אלא חובה אם אתם רוצים לשלוט ביום שלכם ולא להיות תלויים במקומות פנויים מקריים. 3. אוכל במסלול: בזמרינג, אל תבנו על קיוסקים לאורך השביל. אכלו ארוחה טובה בנקודת ההתחלה או הצטיידו בכריכים בתיק.

אחרי שלושה ימים של הליכה ברגליים, הגיע הזמן להיפרד מהאלפים האוסטריים ולחצות את הגבול לעבר ברטיסלבה. הפרק הבא של הטיול יוקדש לבירת סלובקיה, שם יוחאי ימשיך לעבודה, בעוד אנחנו נצא לחקור את הסמטאות והטירות של העיר לפני החזרה הביתה.