גראס

סן פול דה ואנס: אמנות, היסטוריה ופסטה אורגנית

את הטיול שלנו התחלנו בסן פול דה ואנס (Saint-Paul-de-Vence). מדובר באחד הכפרים העתיקים והיפים ביותר בצרפת, שיושב בגאון על צוק ומשקיף בבת אחת גם על הים התיכון וגם על הרי האלפים באופק. כשהגענו, שמחנו לגלות שהחניה בכניסה לכפר נגישה מאוד, כבר התחלה מצוינת לטיול.

שוטטנו בין החומות והסמטאות הציוריות והמרוצפות אבן (cobblestones) ביניהן מצאנו גלריות, חנויות מזכרות קטנות, מסעדות וגלידריות – כל מה שצריך כדי להיכנס מיד לאווירה של חופשה. הופתענו לגלות שחלק מהגלריות מציגות ממש את אותם הפסלים שראינו בביקור הקודם ב-2013, בהחלט אפשר לומר שבכפר הזה הזמן עצר מלכת...

לארוחת צהריים בחרנו ב-Café Timothé, מסעדה קטנה ומקסימה בלב הסמטאות, הבעלים היה ידידותי מאוד והרגשנו מיד בבית. האוכל היה פשוט נהדר: תוצרת אורגנית טרייה ופסטות טעימות שהוגשו באווירה רגועה. לאחר הארוחה המשכנו בשיטוט עד סוף הדרך, שם הגענו לבית הקברות המקומי כדי לבקר בקברו של האמן מארק שאגאל (עוד נפגוש ביצירתו בהמשך), שחי בכפר ושאב ממנו השראה רבה.

שלווה על המים: שביל תעלת הלו

לאחר הביקור בכפר המבוצר, חיפשנו קצת שקט בטבע והגענו לשביל 'תעלת המים' של נהר הלו (Gorges du Loup), סמוך לכפר Le Bar-sur-Loup. מדובר במסלול קסום שעוקב אחרי נתיב תעלת מים עתיקה החצובה במצוקי הקניון. זה היה בדיוק מה שחיפשנו לשעות אחר הצהריים: מסלול שליו וקליל אליו מגיעים בעיקר מקומיים, איש וילדו, איש וכלבו.

עצרנו לנמנם בפינת חמד על גדת הנחל, עיינה טבלה ועופרי הקפיץ אבנים על המים, המשכנו ללכת בנחת עד שהגענו לחוות סוסים מקומית. שם, עצרנו לקפה קצר ב 1.90, ושבנו על עקבותינו. הרבה שלווה וטבע במינימום מאמץ, סיום מושלם ליום ארוך של טיסה ונסיעה.

היופי הפראי של מעגל ביימון

ביום הבא יצאנו למסלול מעגל ביימון (Siagne). האזור הזה, שנמצא מעל קאן וגראס, מתאפיין ביערות אלונים צפופים ובמצוקי גיר גבוהים. זהו טיול נהדר שעובר לאורך הנחל אך מסתיים בעלייה תלולה (וקצת מעצבנת), בעונה זו של השנה הצמחייה מסביב ירוקה ורעננה וזרימת המים חזקה. לאחר ארוחת צהריים ונמנום המשכנו אל המפל והכנסיה שבדרך והלאה אל הכפר שם השארנו את הרכב.

גראס וגורדון: בין ניחוחות יוקרתיים לנופים תלויים

את הבוקר הבא הקדשנו לגראס, שנחשבת לבירת הבשמים העולמית. היעד היה המוזיאון והמפעל ההיסטורי של פרפומרי פראגונאר (Fragonard). המפעל, שהוקם במבנה עתיק עוד מהמאה ה-18 ופועל תחת השם הנוכחי מאז 1926, הוא חוויה חושית של ממש. גילינו שהסיבה שהתעשייה הזו פרחה דווקא כאן היא קצת פחות "ריחנית" ממה שחשבנו – במקור האזור היה לב תעשיית הבורסקאות (עיבוד עורות), ותעשיית הבישום התפתחה פשוט כדי להיפטר מהריחות הרעים של מוצרי העור.

במהלך הסיור למדנו על שיטות מסורתיות לייצור בשמים וקיבלנו טיפים לחיים: למשל, מדוע כדאי לשמור בושם דווקא בבקבוק אלומיניו (הם קלים והאור לא חודר דרכם ומשנה את ריח הנוזל), למדנו שתפקידו של "האף" (המקצוע של מפתחי הבשמים) הוא קריטי, ושאם אתם רוצים שהריח יישמר, כדאי להתבשם מאחורי האוזניים ולא במפרקי הידיים, כפי שרבים טועים לעשות. כמובן שלא יכולנו לצאת מבלי לעבור בחנות המרהיבה של המפעל, שהיא פשוט חגיגה לעיניים ולנחיריים.

משם המשכנו אל הכפר התלוי גורדון (Gourdon). הכפר הזה הוא מעין גרסה מוקטנת ואינטימית יותר של סן פול דה ואנס המפורסם. הוא בנוי על צוק תלול ומשקיף אל עמק הלופ מגובה מטורף. הסתובבנו בין הגלריות והחנויות הקטנות, ולמרות שהטירה ההיסטורית הייתה סגורה לרגל שיפוצים זה לא פגם בהנאה. עצרנו לארוחת צהריים מוצלחת במיוחד במסעדת La Taverne Provencale, שם זכינו למופע חי של הרכב מקומי ששימח אותנו בזמן שנהנינו מהנוף הפנורמי שנפרש עד לקו החוף.

מגורדון המשכנו לגלריה לאומנות קונקרטית Espace de l'Art Concret ב Mouans-Sartou, נהננו מהמזגן ומיצירות האומנות וההסברים המשעשעים שיצר עבורנו הצ'אט, המשכנו לשנ"צ קצר וגלגלונים על הדשא ומשם לקאן.

הזוהר של קאן ואווירת הפסטיבל

התמזל מזלנו והטיול שלנו נפל בדיוק על ימי פסטיבל הסרטים של קאן. הגענו לעיר ממש רגע לפני סגירת הפסטיבל, והאנרגיה ברחובות הייתה מחשמלת. אמנם לא זכינו לראות יותר מדי כוכבי הוליווד (מלבד מוניקה בלוצ'י המרהיבה וכמה סלבס צרפתים שזיהינו מהתקשורת המקומית), אבל האווירה הייתה שווה הכל. הלימוזינות השחורות, המוני העיתונאים עם המצלמות, השטיח האדום המפורסם והלבוש המוקפד של האנשים – הכל הרגיש כמו סט קולנוע אחד גדול.

אחרי שספגנו קצת אבק כוכבים, סיימנו את הערב במסעדה איטלקית מפונפנת בקאן. נהנינו מפסטה טעימה וקוקטיילים נהדרים, ומשם חזרנו בנסיעה קצרה אל המלון שלנו בניס, עייפים אך מרוצים.