ניס

ניס: היסטוריה, גלידה ושופינג

הבוקר הראשון שלנו בניס נפתח בארוחת בוקר מושלמת במלון, ומשם יצאנו ב"ריצה קלה" להספיק לסיור המודרך (Free Tour) בעיר העתיקה. הסיור היה מרתק ועזר לנו לעשות סדר בהיסטוריה המורכבת של העיר, שתמיד התנדנדה בין השפעה איטלקית לצרפתית. למרות הזיקה האיטלקית החזקה, הופתענו לגלות שהטיילת המפורסמת נקראתדווקא "טיילת האנגלים" (Promenade des Anglais) זאת מכיוון שהמלכה ויקטוריה ואצולת אנגליה נהגו לבלות כאן חודשים ארוכים מדי קיץ.

המדריך גם הסביר לנו את מקור הביטוי "Daylight Robbery" (שוד לאור יום) – הוא קשור למס החלונות שהיה נהוג בעבר; מי שלא שילם, נאלץ לאטום את חלונותיו ולהישאר בלי אור יום. טיפ חשוב שקיבלנו בסיור היה לגבי אוכל: חפשו את המאפיות והגלידריות עם השמות הארוכים שמתארים מסורת משפחתית של שנים, ולא את הרשתות המסחריות. אחרי שעצרנו לגלידה משובחת (טעמנו את הטעמים המקומיים כמו סיגליות וורדים), הקבוצה התפצלה: הבנים פרשו לשנת צהריים נחוצה, והבנות יצאו למסע קצר בזארה המקומית.

לעת ערב יצאנו שוב אל העיר העתיקה וטיפסנו לעבר גבעת הטירה. מדובר בפנינה אמיתית – עלינו אל המפל המלאכותי המרהיב ונהנינו מהתצפית הכי יפה שיש על העיר ועל חוף הים. זהו המקום המושלם לצילומים לאינסטגרם, במיוחד בשעות האור הזהוב שלפני השקיעה. צילמנו שם עד בלי די, וירדנו חזרה לסמטאות שם בחרנו שוב במסעדה איטלקית. מה לעשות, בניס הפסטה היא באמת החיים.

אמנות יהודית באנטיב ובניס

ביום האחרון שלנו החלטנו להעמיק קצת בתרבות במוזיאון מארק שאגאל. זהו מוזיאון נפלא שמתמקד בפועלו של האמן היהודי הנודע. היצירות שלו טבועות עמוק בסיפורי התנ"ך ובתרבות החסידית שאותה ספג בבית אביו. זכינו לראות שתי תערוכות זמניות מרשימות: האחת הציגה תרשימים מהעבודה שלו על תקרת הקפלה בבית האופרה בפריז, והשנייה הציגה את תהליך העבודה על התלבושות והתפאורה לבלט "ציפור האש".

השימוש בצבעים של שאגאל הוא פשוט מהפנט. נעזרנו בטכנולוגיה וגם באפליקציות בינה מלאכותית כדי להתעמק בפרטים הקטנים של היצירות על סיפורי התנ"ך ושיר השירים. זה היה סיום תרבותי ומרגש לטיול שלנו.

לפני שעזבנו, הספקנו לעבור באנטיב (Antibes). מדובר בעיר עתיקה מוקפת חומות עם נמל יאכטות מהגדולים באירופה, מה שיוצר ניגוד מטורף בין היסטוריה עתיקה לעושר מודרני מנקר עיניים. אחרי ארוחת צהריים בעוד מסעדה איטלקית (לא יכולים להעביר 24 שעות בלי איזו מנת פסטה) המשכנו ללכת לאורך הטיילת והשקפנו על הנמל ואפילו הצלחנו לזהות את 'שבעת הימים' שהייתה בבעלותו של ספילברג ושוויה מוערך ב-250 מיליון דולר (בקטנה) אחרי שהסתובבנו עוד קצת בסמטאות הצרות ושאפנו את האוויר המלוח של הים התיכון בפעם האחרונה (בצד הזה) נפרדנו לשלום מהריביירה עד הפעם הבאה.

לסיכום, דרום צרפת בשבועות הייתה החלטה מעולה! השילוב של מזג אוויר נוח, אומנות, נופים הרריים שנשפכים לים, נחלים קרירים ומוצלים, והרבה מאוד פחמימות איכותיות, הפך את הטיול המשפחתי הזה לזיכרון מתוק במיוחד.