לאיינסה הגענו אחה"צ, מזג האוויר זוועה, 37 מעלות בצל. למרבה המזל, הדירה מרווחת ופונקציונלית, ללא קומקום חשמלי אבל עם מזגן ו 3 שירוקלחת.
למחרת קמנו בעצלתיים, אחרי ביקור בסופר ובלשכת התיירות (לא מועילה במיוחד, גם לפקידות היה חםםםם) יצאנו בהמלצת שלומית ל"שביל המנזרים בטלה" (Tella-Sin). מסלול מעגלי וקליל שמתחיל במוזיאון קטן אודות מערת הקרח הגבוהה בכל חצי האי בה נמצאו שרידי דב קדום ומסתיים בבית קפה. את הדרך העבירו הילדים בתכנונים וחלומות על חופשה עצמאית בחו"ל (ללא ההורים). היעד המועדף – קפריסין (זול, קרוב, דובר אנגלית ויש בו סטארבקס וגם ספורה). בדרך חזרה עצרנו בדולמן של טלה, שער אבן פרה היסטורי ששימושו לא לגמרי ברור ומשם לחדר לקפה ומסכים לבריאים ושנ"צ לחולים. לעת ערב טיפסנו מהדירה שלנו אל העיר העתיקה, שם ביקרנו במוזיאון החי והצומח של הסביבה. המוזיאון מקסים ומעוצב כך שכל קומה מציגה את החי והצומח האופיניים לקו גובה מסויים ומה האדם יכול לעשות כדי לשמור על המגוון הייחודי. לסיום צפינו בסרט (משעמם) וביקרנו בחוות שיקום לציפורים פגועות (בעיקר מהתחשמלות) שמטופלות במקום. קינחנו בצילומי שקיעה נהדרים על רקע החומות ובארוחת ערב במלכודת תיירים בכיכר המרכזית (הופתענו לטובה).
למחרת יצאנו לקניון אינסקלו (Anisclo), נסיעה בדרך חד סטרית כשלמרגלותינו נהר עמוק ומתחתר. תוך כדי נסיעה יעלה החלה גם היא להקיא (למה שרק יוחאי ועופרי יהנו מכל הטוב הזה), חנינו ויצאנו למסלול רגלי לארמיטה (מבדד) סן אורבז. יעלה נשארה להקיא בצל והאחרים המשיכו עוד במעלה הנהר עד למפל מרהיב שנשפך מבריכת אינסוף. כשירדנו חזרה מצאנו את יעלה מעוכה מאוד. מיד יוחאי חידש כושרו מבה"ד 1 והעמיס אותה לסחיבת פצוע, בכוחות אחרונים שבנו לחדר לארוחת ערב שהפעם עיינה הקיאה מיד. הלילה עבר ללא אירועים מיוחדים אבל בבוקר עיינה קמה עם חום. הגענו למסקנה שהיקום קורא לנו להישאר במזגן – לקרוא, לכבס ולהתעדכן במי הודח מרוקדים עם כוכבים (משעמממםםםם). לעת ערב, טיפסו נטע ויעלה שוב העירה. איינסה העתיקה יפה גם במבט שני, הפעם חנויות המזכרות פתוחות וגם שני המוזיאונים הקטנים, לאומנות מודרנית ואומנות שימושית מהמאה ה -19. בטירה, נגן רחוב הנעים לנו רגעים אחרונים של שקיעה פירנאית בגיטרה ובשירה. נפרדנו מהפירנאים, אולי עוד נחזור...
למחרת יצאנו מזרחה לקוסטה ברווה, בדרך השלמנו חוב מהדרך הלוך ועצרנו במונטסראט (Montserrat), המנזר היושב על גבעות חול תלולות סטייל צוקי ראג'ף בירדן או גלידה שוקולד בייגלה בגולדה. המקום בנוי כמו עיר קטנה שאמורה להכיל את אלפי המאמינים והמבקרים שפוקדים את המנזר והכנסיה ובו ניתן למצוא מסעדות, מזכרות ואפילו סופר! קנינו כרטיס לביקור בכנסיה וליטוף המדונה השחורה, נשארנו עוד כמה רגעים להנות מהקרירות האפילה ומכוכב נולד של נגני אוגב. משם טיפסנו בפניקולור לתצפית נפלאה, החולים והעצלים חזרו כלעומת שבאו והאמיצים ירדו רגלית בדרך תלולה ויפה מאוד. טוב היה לחלץ שרירים ועצמות אחרי הנסיעה הארוכה. אחרי ארוחה קלה (הקאות ונסיעות שילוב נפלא...) חזרנו לרכב להמשך נסיעה למקום הלינה הבא ב Can Barrina שבקוסטה בראווה שמחנו לגלות שלמרות שנראה שהזמן בבית האבן העתיק עצר מלכת מזגן יש וגם קומקום חשמלי!