מאזור זאגוריה התחלנו להדרים לעבר דלפי העתיקה. מאחר והדרך נראתה ארוכה על המפה (ואכן הייתה כזו) עצרנו ליום אחד באגם פלסטירה היפיפיה והתארחנו במלון בכפר נחורי (neochori) שבו לא ידעו אף מילה אנגלית....
תודות לויקיפדיה גילינו כי האגם נוצר בעקבות הקמת סכר Plastiras אשר נבנה בתקופה 1958-1962,ונקרא על שם ראש הממשלה המכהן בזמנו - ניקולאוס פלסטיראס. הסכר נועד הן לטובת ייצור חשמל והן לשם אספקת מים לחקלאות האזורים המישוריים. הקמת הסכר הפכה את האזור מאחד האזורים העניים ביותר והמבודדים של יוון לאזור מפותח יותר המשתמש גם אטרקציה תיירותית עליה אנחנו יכולים להעיד בגוף ראשון. בשל מזג אויר מעט קודר בבוקר החלטנו לדחות את טיול האופניים שתכננו לעשות לאורך שפת האגם (ניתן לשכור אופניים וסירות פדלים שם) ולהמשיך בדרכנו דרומה.
בדרך לדלפי נראה כאילו לא דילגנו על אף כביש מתפתל המטפס להר מושלג זה או אחר ויורד מצידו השני. הנוף מרשים אך הנסיעה לא קלה. למזלינו נקרו בדרכינו מספר טברנות מקומיות להפסקות..
דלפי עצמה היא עיירה קטנה המתבססת בעיקר על אלפי המבקרים הפוקדים את האתר הארכיאולוגי. ואכן יש בה מה לראות, המוזיאון המרשים עם שרידי הפסלים והתכשיטים הותירו אפילו את יעלה פעורת פה. למזלינו הרב במקביל לביקורינו הגיעה לאתר קבוצה ישראלית אשר הודרכה על ידי פרופסור דוד גולן לשעבר ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה ואחד המומחים הגדולים בנושא ההיסטוריה של יוון ורומא. אנחנו הזדנבנו אחרי הקבוצה ששמחה להתפעל לא רק מהעתיקות אלא גם מהתינוקת הלומדת.
בסרט להלן נטע מסבירה מעט יותר על דלפי העתיקה והאורקל כפי שנהנו ללמוד.